מבלי להיפרד מהנוצצים אפשר לקבל באופן רשמי את המתכתיים. אין מדובר בגווני מתכת, אלא במיני עזרים שהופכים לאחת מהמשענות של העיצוב המינימליסטי. ככלות הכל, המינימליזם לעולם לא מתהדר באמת בהיותו חף מקישוטיות. הוא יותר דומה לילד שנורא רוצה להיות שקט, אבל מרוב דממה גונב את כל ההצגה.
השילובים העכשוויים של הרוכסנים והניטים, מכוונים בדיוק למקום הזה. עם הרוכסנים שפזורים בכל מקום אין ברור מכך. לדוגמא, בחצאית סיכה שחורה מעור הרוכסן חוצה את החצאית, והופך למוקד העניין. כך קורה שלמרות שהרוכסן הוא הקישוט, הוא תמיד יכול לתרץ את נוכחותו בשימושיותו. בהרבה חצאיות נעשה שימוש ברוכסנים, אז הפעם הוא קצת השתלט על התמונה, אז מה?
ביחס לניטים הבעיה קצת יותר סבוכה. אמנם בגדול, מדובר בסיכה, אבל כמו סיכות הביטחון של הפאנקיסטים, גם הניטים מעולם לא החזיקו דבר. עדיין, הם נכחו בבגדיהם וקרצו מכל פינה. הגרסא העכשווית של הניטים, לוקחת אותם למחוזות שבהם הפאנקיסטים יכלו לבקר רק כדי ללכת על השולחן ולירוק על האורחים (אם הם באמת היו אקטיביסטיים. לענייננו נניח שכן).
למרות ההבדלים בין שתי המתכות שהשתלטו על התמונה של החורף הקרוב, ניתן לראות בהם קרובים, אולי אפילו אחים חורגים. ראשית, שניהם כסופים. שנית, הפאנק עשה שימוש מקביל בשניהם. שלישית, שניהם מעניקים לפריט קישוטיות מעודנת וגאומטרית. הניטים מצדם יוצרים צורות חדות שמזכירות משחקי חשיבה ישנים. יוצרים את הזוויות כשהם עצמם יכולים להיות עגולים. המהפך שלהם מתבהר בעיקר לאחר שרואים את קולקציית הקוטור האחרונה של ריקרדו טישי, שהחזיק את עצמו מלא לתפור את הניטים לעורן של הדוגמניות. בו זמנית הוא הפך אותם ליותר "מכובדים" מהבורגני האחרון. ואילו הרוכסן, בין אם הוא מופיע בריבוי, אלכסון או לבדו, תמיד נושא צורה של שלושה קווים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה