הלמוט לאנג

אני לא יודעת דבר בוודאות. רכילות מעולם לא היתה הצד החזק שלי. גם לא כשהיא נושעת למפורסמים והנחשקים, או סתם למוכשרים. עדיין, תחושת הבטן שלי, בעקבות הצפייה הזריזה בקולקציה של הלמוט לאנג אומרת, שהחברים בהלמוט לאנג אמרו לעצמם, 'בין כה וכה קהל הלקוחות שלנו הוא עדת מעריצים שתבוא אחרינו לכל מקום. בוא ניקח את הלך הרוח הכללי, נשלב את מה שאפשר לשלב באמירות קודמות שלנו, ונצא לדרך'. רוב הזמן זה יצא כמו שה נשמע: עוד דמות אורבנית שיכולה להרשות לעצמה לפרקים עודפי בד ולעתים את המינימום האפשרי. מה שבטוח, בגזרת המזון היא מצמצמת באופן קבוע.

נברח מהקו שעניינו קנאה (כלומר, כל חצאיות המיני של העונה), ונציין שהחידוש מבית לאנג מגיע מגזרת הדנים. ניתן לחשוב על זה כעל מהלך שיווקי פשוט – כי דנים זה תמיד נכון ותמיד מבוקש –וניתן לחשוב שזה משתלב ברוח הנעורים של השנה הבאה עלינו (לטובה?). כך או כך, נעלה כמה דימויים שחיבבנו, ונשים לב שרוב העניין מגיע מצד הטייץ הנחשק ומאזור עצם הבריח/ מה שאפשר לקרוא לו המחשוף. התופעה נראתה כבר בקולקציות הספורות שראינו עד כה, וניתן להניח שהיא מהווה המשך ישיר של השמלות הא-סימטריות (החלומיות) של לאנווין. אצל לאנג עם זאת, גם בגלל מצוקת חומרים, יש מקום ברור ל:

פינת המחשוף.

Cushnie et Ochs

הקדמה כללית ומחייבת:
זוהי ההתייחסות השלישית של הבלוג לשבוע האופנה הניו-יורקי שהחל ביום חמישי.
יש להודות, שני שבועות האופנה האחרונים שיצאו מהתפוח הגדול, הובילו לחששות וחוסר אמונה באשר ליכולת של הנוכחי. עד כה, ויכול להיות שרבות בעקבות ההמלצות המדויקות של איי לאב ג'וש, החגיגה אינה מסתיימת. ברוח זה, אין מה לעשות אלא להמשיך עם Cushnie et Ochs.


להלן המחשבות (הלא מפותחות) שעלו בי בזמן הצפייה:
מיני-מיני-מיני
מחשוף נוזלי, ובכלל מחשופים
שילובי בדים
השאלה העיקרית אינה מה לחתוך? (ברור שבבד), אלא איפה לחתוך? (בכל מקום).
צמוד-צמוד-צמוד
ורוד-אפרסק (בסדר הפוך)
לכל הכלות המתחכמות יש הרבה לבן ארכיטקטוני העונה
אבוי, נראתה חולצת בטן על המסלול!
וגם גוזייה!!!
נראה שבדומה למגפיים של פראדה, קו הביריות העליון מתעלם מהצורך להיות מחובר לדבר מה
שובו של השקוף
ועימו המשך כהונתו של המבריק