the so-called leftovers: ורוד

הקדמה כללית ומחייבת:
זוהי ההתייחסות השלישית של הבלוג לשבוע האופנה הניו-יורקי שהחל ביום חמישי.
יש להודות, שני שבועות האופנה האחרונים שיצאו מהתפוח הגדול, הובילו לחששות וחוסר אמונה באשר ליכולת של הנוכחי. עד כה, ויכול להיות שרבות בעקבות ההמלצות המדויקות של איי לאב ג'וש, החגיגה אינה מסתיימת. ברוח זה, אין מה לעשות אלא להמשיך עם Cushnie et Ochs.

להלן המחשבות (הלא מפותחות) שעלו בי בזמן הצפייה:
מיני-מיני-מיני
מחשוף נוזלי, ובכלל מחשופים
שילובי בדים
השאלה העיקרית אינה מה לחתוך? (ברור שבבד), אלא איפה לחתוך? (בכל מקום).
צמוד-צמוד-צמוד
ורוד-אפרסק (בסדר הפוך)
לכל הכלות המתחכמות יש הרבה לבן ארכיטקטוני העונה
אבוי, נראתה חולצת בטן על המסלול!
וגם גוזייה!!!
נראה שבדומה למגפיים של פראדה, קו הביריות העליון מתעלם מהצורך להיות מחובר לדבר מה
שובו של השקוף
ועימו המשך כהונתו של המבריק

האם פרין יודו בכך שהמומיה היתה מקור ההשראה שלהם? גם אותה אחת שהבד שעטף אותה החל להשתחרר? אולי להיפרם, אם היו בו תפרים, או אם הוא היה חלק מהז'רגון של עולם האופנה?
עם קולקציה שהלכה ונבנתה בהדרגה – מה שהתחיל עם לבן שנכרך סביב הגוף וסירב לחשוף את התפרים שלו, התפתח לחליפות לבנות עם אלמנט קישוטי שנע בין כובעי האמבט לקרקעית הים – עליכם להחליט מה יותר עובד בתור השראה.
לאט-לאט הגזרות הפכו מחויטות יותר, כשהכתפיים מנחות את הקו, ומאפשרות את כניסתו של השחור. נחשקת במיוחד היתה חולצה מכופתרת שחולקה כמו יצירה של מונדריאן לחלקים חלקים. הטלאים השונים, שתפריהם גם כאן לא נראו לעין, השתלבו נפלא בגוונים של חום.

למעשה, לפיפות הבד שהתחילו את התצוגה, התחברו עכשיו בצורה מוצלחת יותר, עם הגוונים החומים, בעיקר בשמלות מיני עם ניחוח ניינטיזי מובהק. ובמילים אחרות, בלמין הגרסא הפרומה. עדיין, חזרתו של מוטיב חדר האמבט/קרקעית הים - גם בגווני הבז' – קצת העכירה את האווירה.

הדברים שבו למקומם, ובישרו על עתיד ורוד (או שמא נוצץ יותר) כשהבז' היקר התחיל לגלות את הפן הנוצץ שלו, וכשהקולקציה המשיכה להוכיח כיצד סקאלת צבעים יותר ממצומצמת, בשילוב מוטיבים ספורים בלבד, הצליחו להתחבר אחד לשני לכדי משפחה מאוחדת של אימאג' ברור וחד. כמו כן, גם הנוכחות של המגמות הנוכחיות (כלומר אלו שהן כאן כדי להישאר לזמן מה) נראתה נינוחה. בעיקר כי ניכר שמקורן של אותן מגמות לא נתון רק בקהל הלקוחות. כך התאימו שמלות הטלאים שנעו על גווני הבז'-פודרה כהה, למגמת המחוכים, בעיקר דרך החיתוכים והתפרים שהגדירו וחילקו את הגוף בכלל ואת הטורסו בפרט.

לקראת סופה של התצוגה בא ועלה גוון וורוד שהגיח ראשית בשמלת מיני שמתאפיינת בעודפי שיפון – כנראה הניו-אייג'יות הכי מתקתקה והכי סקסית שניתן להעלות על הדעת. אחריה באה ועלתה דוגמנית בסרבל ורוד בגזרת חליפה נשפכת - איכשהו, זה נראה נפלא. הפתיעה במיוחד שמלה ששמרה על הגוון החדש בתוך דוגמת הטלאים, והוכיחה שוב כיצד לכל גוון, פיסת טקסטיל ומוטיב עיצובי בקולקציה הנוכחית של פרין, היה את המקום שלה או שלו. דבר לא היה קפריזי ומקרי.

בניגוד לכל הנאמר, שתי השמלות האחרונות (שהייתי עוטה על עצמי בשמחה) נראו לא קשורות. הבלמניה שלהם היתה בולטת, למרות הגזרה המשוחררת. חבל, כי למרות חיבתי לנוצצים על כל גוניהם, במקרה הזה, היה כדאי לוותר עליהם. הם היו הקרובות הרחוקות של המשפחה המאוחדת.

נ.ב.גם באגף הנעליים היה נראה שכדאי להשקיע, במקרה של נסיעה.