שלושת אופני ההצגה של קום איל פו את עצמם העונה חורגים מהקטגוריות המוכרות של הצגת קולקציה, חשיפתה והעברתה הלאה, אל מעבר לסטודיו. מי שידועים בקטלוגים החברתיים-פוליטיים שלהם, פנו העונה לצלמת מיכל חלבין, וביקשו ממנה לתת את הביטוי שלה לקוקלציה שלהם. חלבין בחרה לבחון את הגבולות של כל אחת ואחד מאיתנו. מה גורם לנו לחשוב שהבן אדם שעומד מולנו הוא גבר, ומה חורץ את דינה של בת אדם אחרת כאשה?השאלה הבנאלית, כשהיא עולה במרחב הישראלי, שמתאפיין בשמרנות רדיקלית, היא חשובה והכרחית. כי אולי בזכותה, ובזכות עוד כמה אנשים שבוחרים למתוח את הדימויים הנשיים והגבריים למחוזות שזרים להם, הישראלים יהיו מסוגלים לתפוס יום אחד גבר בעל פנים נעריות, וגוף דקיק, ואישה נטולת קימורים, שלא בוחרת לכלות את זמנה אצל קוסמטיקאיות ומיני "טפחניות יופי". לא מזמן עלתה ב-YNET, כתבה שלי על קולקציית החורף של מייסון רוז'. אחד הקטלוגים היפים שנעשו כאן לאחרונה, עם אחת הקולקציות המעניינות ביותר שנראו בתחום ההלבשה הגברית. היה חבל לראות שהתגובות הצליחו לשים לב רק לכך שהדוגמן המצולם אינו נושא מבנה גוף רחב ושרירי, ובאופן כללי אינו טורח לשדר את כל מה שגברים אמורים לשדר (ואת זה אני אומרת מבלי לדעת כלל היכן אותם גברים משדרים את שהם משדרים, אבל כנראה שהם עושים עבודה טובה, כי רק מגיב אחד הצליח לראות מעבר לגבריות הנוספת).
בחזרה לחלבין ולקום איל פו, בתמונות התערוכה "מכפלות", שהן גם תמונות הקטלוג, קשה עד בלתי אפשרי להבין מתי מצולמים גברים ומתי מצולמת האשה. אני הייתי צריכה שיחשפו בפניי את האשה היחידה שצולמה לצד דוגמנים גבריים. אני לא בטוחה עדיין אצל מי נתונה הבעיה. ברי שאין לי כלים לזהות גברים לא גבריים, ונשים לא נשיות, אך יכול להיות שיש דרך נוספת למתוח את הגבולות. אולי טוב היה לו כולם היו משדרים את אותו הלוק, ומתוך אותו דמיון היה עלינו לזהות את הדמות ה"מחופשת"? במצב הנתון, נראה שגם חלבין לא יכלה אלא להיצמד לנורמות הקיימות, ולהפוך אותן על פיהן, מה שלמעשה הדגיש את האחיזה שלה באותן הנורמות עצמן.
מעבר לאפשרויות הללו, שתמיד טמונות בידיהן של מי שעדיין לא עשו זאת, יש בתערוכה הקטלוגית חצייה שאינה חדשה לעולם האמנות, אך מבטאת בנוף הישראלי את הכוח של קום איל פו כמותג, שאינו מפחד להציג את בגדיו באופן שלא רק שהוא לא מוכר, אלא שיש בו הזרה מוחלטת של רוח הקולקציה.
אני לא יודעת האם הסיכון הזה היה מכוון, והוצמד לקולקציה שעניינה מיתוג. אך נחמד לראות מחד את נאמנות הקהל, ומאידך את הדרך של המותג.
בחזרה לשלושת אופני ההצגה, שניכרים בבלוג, יותר משהם אמורים להיות נוכחים בפני כלל הלקוחות והעיניים שמופנות לקום איל פו, הם כאן כדי לתת במה גם לקולקציה כשלעצמה, שכן מדובר באחת הטובות. בפתיחת התערוכה ביום חמישי האחרון, הופתעתי מן הבגדים, שהצליחו לדלג מעל נשים שונות, מבלי לייצר בינם לבין עצמם זרות. כמו כן, הם דרשו וקיבלו את עצמאותם ביחס לעונה הנוכחית, למרות שהם השאילו ממנה מוטיבים כאלה ואחרים. ביחס לצילומים, ניכר שדווקא בפריטים עצמם נוכחת אותה דואליות שלא מציבה לעצמה מוסכמות, ויוצאת נגדם בפעולה נגדית, שמקורה תמיד יהיה טמון באותה מוסכמה ראשונית. כך המשמעויות הראשוניות מתמסמסות, כמו בחולצת האפרסק שנושאת פפיון ענק. הרחק מבתי האריזה והשוקולד.
צילומי קטלוג מיכל חלבין; צילומי פתיחה טל אטרקצי ; צילומי פרזנטציה עופר בר. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה