סיפור האגדה של אביב 2004

אני בדיוק יושבת וקוראת את ספרה של נורית בת יער שיוצא בימים אלה לאור "שיכרון עיצובים - אמנות האופנה בישראל". בפרק שמוקדש למלאכת הטלאים, שמוכרת גם כקווילט, בת יער מזכירה את תצוגתו של אלכסנדר מקווין לאביב 2004. האיזכור הממוקד הוביל את אצבעותיי החלקלקות ליוטיוב שחשף בפני תצוגה שהיא הרבה יותר מופע מחול לא מתוכנן/קברט שיצא משליטה. הבעיה עם מקווין, שנוכחת גם הפעם, כרוכה בחוסר היכולת שלי לדבר את היצירות שלו. כך קרה גם עם תצוגת הגברים האחרונה, שניצוץ הגאונות היה נוכח בה, אבל הניסיון לעמוד על כך, מעבר לעובדה הברורה שמקווין מתנהל על השוליים של עולם האופנה, לא עלתה יפה. כלומר, הסתיימה בשתיקה שמקורה בהערצה ותדהמה.

יש משהו די גולמי בתצוגה מ-2004. יכול מאוד להיות שחלק ניכר מהלוק הלא נקי, הכמעט לא חוקי, שנראה שם נוגע לסיבות פשוטות כמו האצתה של הטכנולוגיה בעונות האחרונות. יכול להיות, ויהיה נחמד יותר לחשוב זאת כך, שזה נוגע גם למקווין. אני לא יכולה שלא לחשוב כמה כאב ראש הוא סיפק בעונה זו למי שניסה לתור אחרי המגמות שעולות מהקולקציה שלו. ביחס לעונות הנוכחיות שאנו חווים, היה יותר מנעים לפגוש גרסא נוספת של הנעליים החלומיות של קלואה, שבמסגרת כללית יותר של משמעות נופלות אצלי תחת התאווה לנעליה של אן שירלי, היא הלוא האסופית. אז שימו לב לקראת הסוף ליצירת המופת הלבנה שרוקדת בנינוחות על הבמה.

להלן החלק הראשון. החלק השני, מכיל הפתעות נוספות, אך לצערי אינו ממשיך מהסוף של החלק הראשון.

פשוט preen

האם פרין יודו בכך שהמומיה היתה מקור ההשראה שלהם? גם אותה אחת שהבד שעטף אותה החל להשתחרר? אולי להיפרם, אם היו בו תפרים, או אם הוא היה חלק מהז'רגון של עולם האופנה?
עם קולקציה שהלכה ונבנתה בהדרגה – מה שהתחיל עם לבן שנכרך סביב הגוף וסירב לחשוף את התפרים שלו, התפתח לחליפות לבנות עם אלמנט קישוטי שנע בין כובעי האמבט לקרקעית הים – עליכם להחליט מה יותר עובד בתור השראה.
לאט-לאט הגזרות הפכו מחויטות יותר, כשהכתפיים מנחות את הקו, ומאפשרות את כניסתו של השחור. נחשקת במיוחד היתה חולצה מכופתרת שחולקה כמו יצירה של מונדריאן לחלקים חלקים. הטלאים השונים, שתפריהם גם כאן לא נראו לעין, השתלבו נפלא בגוונים של חום.

למעשה, לפיפות הבד שהתחילו את התצוגה, התחברו עכשיו בצורה מוצלחת יותר, עם הגוונים החומים, בעיקר בשמלות מיני עם ניחוח ניינטיזי מובהק. ובמילים אחרות, בלמין הגרסא הפרומה. עדיין, חזרתו של מוטיב חדר האמבט/קרקעית הים - גם בגווני הבז' – קצת העכירה את האווירה.

הדברים שבו למקומם, ובישרו על עתיד ורוד (או שמא נוצץ יותר) כשהבז' היקר התחיל לגלות את הפן הנוצץ שלו, וכשהקולקציה המשיכה להוכיח כיצד סקאלת צבעים יותר ממצומצמת, בשילוב מוטיבים ספורים בלבד, הצליחו להתחבר אחד לשני לכדי משפחה מאוחדת של אימאג' ברור וחד. כמו כן, גם הנוכחות של המגמות הנוכחיות (כלומר אלו שהן כאן כדי להישאר לזמן מה) נראתה נינוחה. בעיקר כי ניכר שמקורן של אותן מגמות לא נתון רק בקהל הלקוחות. כך התאימו שמלות הטלאים שנעו על גווני הבז'-פודרה כהה, למגמת המחוכים, בעיקר דרך החיתוכים והתפרים שהגדירו וחילקו את הגוף בכלל ואת הטורסו בפרט.

לקראת סופה של התצוגה בא ועלה גוון וורוד שהגיח ראשית בשמלת מיני שמתאפיינת בעודפי שיפון – כנראה הניו-אייג'יות הכי מתקתקה והכי סקסית שניתן להעלות על הדעת. אחריה באה ועלתה דוגמנית בסרבל ורוד בגזרת חליפה נשפכת - איכשהו, זה נראה נפלא. הפתיעה במיוחד שמלה ששמרה על הגוון החדש בתוך דוגמת הטלאים, והוכיחה שוב כיצד לכל גוון, פיסת טקסטיל ומוטיב עיצובי בקולקציה הנוכחית של פרין, היה את המקום שלה או שלו. דבר לא היה קפריזי ומקרי.

בניגוד לכל הנאמר, שתי השמלות האחרונות (שהייתי עוטה על עצמי בשמחה) נראו לא קשורות. הבלמניה שלהם היתה בולטת, למרות הגזרה המשוחררת. חבל, כי למרות חיבתי לנוצצים על כל גוניהם, במקרה הזה, היה כדאי לוותר עליהם. הם היו הקרובות הרחוקות של המשפחה המאוחדת.

נ.ב.גם באגף הנעליים היה נראה שכדאי להשקיע, במקרה של נסיעה.

מלכת האמבט

מלכת האמבט, מינוס הגינונים הרטובים

מלכת האמבט, גרסת המשרד כחתונה

המכנסיים הבעייתיים של העונה (גרסא רכה יחסית של החיתוך)

אם כבר כריות

בשחור זה תמיד עובד יותר טוב,

האם הבז' הוא-הוא השחור החדש?

כל הנוצץ

כל המוטיבים כולם

כל המוטיבים כולם (2)

ככל הנראה, המחשוף הנחשק ביותר

ובהתאמה אחריו,השמלה שהכי חסרה לי בארון

המוטיב יורד למטה

מלכת האמבט, הגרסא הוורודה והמאוחרת

DAS ENDE