ההטבה הברורה של הבלוג נתונה לכך שהוא לא חייב להיות אקטואלי. הנקודה המצומצמת שהוא תופס במרחב הוירטואלי (שרבים יתהו על עצם היכולת לתפוס בו מקום), מאפשרת להלך הרוח ומצב הרוח לתת את הטון.עדיין, כנראה שאי אפשר להוציא ממני את הטבע העיתונאי שהוטמע בי, שכן אחרת אי אפשר להסביר את השמחה שהעלה בי הפוסט בבלוג orioren.
אחרי שלפני פחות מחודש, בעקבות תערוכות צילום אופנה חסרות תוכן (שעוררו את זעמי) שבתי לזרועות הצלם האהוב עלי, הוא גי בורדן, התבשרתי על תערוכה נוכחית שלו במוזיאון הפיסול של ריו דה ז'נרו. אין כמו לדעת שמושא הערצתך מקבל את הכבוד הראוי לו, כמו גם שנעים לדעת שהלך הרוח מוליד עניינים משותפים גם בלי כוונה.
כך או כך, זה גם תמיד נחמד להעלות עוד כמה תמונות של האדון, הפעם סביב הפטיש הנאה והנחשק ביותר - נעליים.
היתה לו רטרוספקטיבה מופלאה לפני ב-6 שנים ב V&A בלונדון.
השבמחק