פיצוי שמנסה להיות שלם

ההיעדרות דורשת פיצוי. רגשות האשמה תרות אחריה, יודעות שלא יוכלו פשוט להמשיך מהנקודה שבה הכל נפסק, כאילו לא קרה דבר. וזאת מבלי לדעת האם הצד השני כלל מעוניין באותו פיצוי, האם הוא חש את ההיעדרות. על כמה וכמה כשצריך לחשוב זמן אינטרנטי, שמתחרה ללא הרף עם אותה תאוצה שקשורה באור, ושוכנת בין הדברים הבלתי נתפסים. האם למול המהירות הזו, שבה התנועות נרשמות ללא הרף בעודן מתכסות בחדשות, שבועיים שלמים ועגולים שווים לשנות אור? בהנחה שכן, הפיצוי מוגש בצורתו של שופינג דמיוני, שעומד לנגד כל הנסיונות להגיש לוק מהוקצע במחיר מינימליסטי.

חתונה נוספת של שחור ולבן, שבה הלבן תופס את שטח הגוף - במלוא מובנה של המלה - והשחור נכנס למקומו המוכר, כקו קונטור חיצוני בעל כורחו, שנושא על עצמו את הניצוץ היחידי שנובע מתוך השילובים הללו.

so, you may start to enjoy this unaccomplished, never to be fulfilled, dream of pure and semi dramtic nonchalance

cuff של דונה קארן (800 פאונד בקירוב), חולצה של אלכס וונג (60 פאונד), ג'ינס לבן וקרוע של פנדי (304 פאונד), נעליים של מארני (343 פאונד), תיק של קלואה (934 פאונד)

מחשבות על ימים מתוחכמים

חודש וקצת מפריד בינינו לבין תצוגות הסתיו חורף של 2010. מהנקודה שבה אני נמצאת הלחות נוטה לטשטש עובדה זו, אך צריך להילחם בה, כי צריך להתכונן. מעבר לכך, אין נחמה גדולה יותר מהרהורים בנוגע למלתחה שנרכיב בעונה הקרובה והנעימה.

עדיין, די קשה לחשוב על השתחלות לסוודר גדול, או טיול חורפי במעיל ארוך ומלטף. כמו כן, גם גזרת המגפיים שהולכת להשתולל בעונה הקרובה (התכוננו למגף שיישק לאמצע הירך שלכן), מעוררת כרגע בעיקר לחץ וגלי חום בכל הגוף.

לכן נכון ליום הראשון של אוגוסט, הצעד הראשון יהיה הרכבת רשימת מכולת ויזואלית של האקססוריז המגרים ביותר שנראו לפני כמעט שנה על המסלולים השונים.

לפי הסדר מימין לשמאל: פראדה (X 2), לנוין, ג'יבנשי, דונה קארן, דריס ואן נוטן, קלואה, דונה קארן, שאנל, דונה קארן, בוטגה ונטה, שאנל, בוטגה ונטה, שאנל, בוטגה ונטה, אנה סואי (X 2), בלנסיאגה, פיליפ לים.